בג”ץ קרסיק

אולי אחת התביעות והפסיקות המפורסמות ביותר שעוסקות בדיני נדל”ן על אדמה שמטרתה הציבורית שלשמה הופקעה, חדלה להתקיים.

הקרקע המדוברת הינה קרקע בגבעת אולגה שהופקעה בשנות החמישים מכח פקודת ההפקעות המנדטורית לטובת אימוני מטווח של צה”ל, במשך השנים סירבו בעלי הקרקע לקבל פיצוי מהמדינה, בשנת 1993 מנהל מקרקעי ישראל הציע לצבא שטחי אימונים במקום אחר תמורת השטח בגבעת אולגה שיועד לבניה למגורים, ארבע שנים מאוחר יותר בעלי השטח גילו זאת ובעקבות כך הם פנו בדרישה לקבל בחזרה את הקרקע שכעת אינה משמשת למטרה הציבורית עבורה היא הופקעה.

שופטי בג”צ בעתירה מורחבת קבעו פה אחד כי באופן עקרוני הקרקע צריכה להיות מוחזרת לבעליה, אולם השופטים חששו להשלכות של הפסיקה הזו, הרי אם האדמה תוחזר יתכן ויקומו עוד הרבה אנשים אשר יבדקו לעומק כל הפקעה הסטורית במשפחתם וירצו לדעת האם המטרה הציבורית עדיין קיימת, המדינה הזהירה את בג”צ שוב ושוב בעניין זה לבסוף השופטים החליטו להשאיר את ההכרעה לכנסת וקבעו שעל הכנסת להסדיר משפטית את הסוגיה המדוברת.

הכנסת לאחר 9 שנים מיום הפסיקה לא הכירה בזכות ההשבה לקרקע שהשימוש הציבורי בה הסתיים, ונתנה לשר האוצר את הסמכות להחליט על צורך ציבורי אחר, בנוסף קבעה שמקרים לפני 1985 אינם זכאים להשבה. למעשה הכנסת פירקה את החלטת קרסיק.

המשפט שנמשך שנים רבות הסתיים רק בהחזר מינורי של הוצאות בית המשפט לתובעים, התובעים הלכו לעולמם, ולא ראו את הצדק בחייהם.

אילו בג”ץ היה אוזר אומץ לעמוד מול הכנסת ולקבוע כי החלטתה אינה חוקית וכי האדמה אשר הופקעה למטרה ציבורית ויעודה הסתיים או שונה לייעוד שאינו ציבורי, דינה הוא אחד, להיות מחוזרת לבעלים המקורים שלה או לכל הפחות במקרים חריגים לתת את מלוא הפיצוי על האדמה על פי שומה שתיערך על ידי שמאי מעריך למחירה בשוק החופשי היום.

אולם זה לא קרה..

מהסיפור הזה שופטי בג”צ לא יוצאים טוב, הם יוצאים כמי שידעו מה הדבר הנכון לעשות אולם חששו לעשות זאת, והעלימו עין, למה הדבר דומה, לשוטר שרואה עוולה אך במקום להתערב הוא עוצם את עיניו ופוסק שהוא אינו יכול להתערב ומעביר את העניין לאותו גורם שיצר את העוולה, המדינה לא יוצאת טוב, כי ניתנה לה הזדמנות להחזיר את הצדק על כנו, אך היא בחרה בפתרון הקל שגרם עוול לא רק לעותרים אלא לכל אדם שהופקעה אדמתו ממנו למטרה שחדלה להתקיים.

לסיכום היה אפשר לעשות את הדבר הנכון, אך הצדדים בחרו פתרון אחר, בג”ץ קרסיק יכל להיות אבן דרך, אולם הוא רק אבן בצד האוטוסטרדה.