חוק התכנון והבניה מסמיך את הוועדה המקומית להפקיע אדמות לצרכים הבאים:
188. (א) מותר לועדה המקומית להפקיע על פי חוק זה מקרקעין שנועדו בתכנית לצרכי ציבור.
(ב) "צרכי ציבור", בסעיף זה – כל אחד מאלה: דרכים, גנים, שטחי נופש או ספורט, שמורות טבע, עתיקות, שטחי חניה, שדות תעופה, נמלים, מזחים, תחנות רכבת, תחנות אוטובוסים, שווקים, בתי מטבחיים, בתי קברות, מבנים לצרכי חינוך, דת ותרבות, מוסדות קהילתיים, בתי חולים, מרפאות, מקלטים ומחסים ציבורים, תחנות משטרה ותחנות שירות לכיבוי אש, מיתקני ביוב, מזבלות, מיתקנים להספקת מים וכל מטרה ציבורית אחרת שאישר שר האוצר לענין סעיף זה
פקודת הקרקעות מסמיכה את שר האוצר להפקיע אדמות על פי חוק התכנון והבניה 188, ואף מוסיפה מספר צרכים ציבוריים נוספים, (סעיף 2 לפקודה)
"צורך ציבורי" – צורכי ציבור כמשמעותם לפי סעיף 188 לחוק התכנון והבניה, וכן כל אחד מאלה, ולרבות צורך הנובע מהם או הכרוך בהם"
(1) מחנה צבאי, תחנת משטרה, בית סוהר, או מיתקן או אתר המשמש לצורך צבאי או ביטחוני;
(2) הקמה, הרחבה או פיתוח של יישוב;
(3) אתר המשמש או המיועד להנצחה, למורשת, לתיירות, או לצורכי דת לרבות תפילה וטקס דתי, או מקום קדוש;
(4) מיתקן תשתית;
(5) מיתקן תקשורת;
(6) מיתקן להתפלת מים ומיתקן מים, לרבות מאגר;
(7) אתר סילוק וטיפול בפסולת;
(8) מעגן;
(9) תחנת גז, כהגדרתה בסעיף 42 לחוק משק הגז הטבעי, התשס"ב-2002, תחנת כוח, קווי הולכה והספקה של גז, נפט, דלק ומוצריהם ומיתקנים לאכסונם וכל מיתקן אחר המשמש לצורכי תשתיות;
(10) צורך ציבורי אחר שאישר שר האוצר, בהתייעצות עם הוועדה המייעצת ובאישור ועדת הכספים של הכנסת;
מכאן אנו למדים שצרכי הציבור הם לרוב זהים רק שבפקודת הקרקעות של שר האוצר יש סמכויות נוספות שחורגות מעבר להקף מועצה מקומית.
הסמכות להרחבת המטרות הציבוריות הללו נתונה לשיקול שר האוצר.